מקור המילה דיבידנד הוא "לחלק", ומשמעותו בשוק ההון הוא סכום כסף המחולק לבעלי המניות בחברה.
לא כל החברות מחלקות דיבידנד; למעשה, רק 44% מהחברות הרשומות בבורסה חילקו רווחים בשנת 2017. עם זאת, בשנת 2017 הגיע סך הדיבידנדים שחלקו החברות הציבוריות לשיא של מעל 26 מיליארד שקלים.
בשורות הבאות נעמוד על התנאים לחלוקת דיבידנדים, נבחן את מדיניות חלוקת הדיבידנדים בחברות בענפים השונים, ובשיקולי השקעה בחברות "מחלקות" או "לא מחלקות".
מתי מותר לחלק דיבידנד? דרישות החוק
התנאים לחלוקת דיבידנד נקבעים בישראל בחוק החברות, וכוללים שני תנאים: לחברה צריכים להיות עודפי מזומנים הראויים לחלוקה, ועליה להיות מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנד – כלומר, להיות בעלת יכולת פרעון.
לתנאים אלה יש עוד כללים ויוצאים מן הכלל, אך עקרון העל הוא להגן על נושי החברה מפני "בריחה" של בעלי המניות עם קופת המזומנים.
איך מחולק הדיבידנד?
דירקטוריון החברה צריך להחליט על חלוקת דיבידנד, ועל "היום הקובע" (יום האקס). כל משקיע שמחזיק במניות בתחילתו של יום זה יהיה זכאי לדיבידנד.
הדיבידנד משולם לרוב בכסף (אם כי ניתן לשלמו גם במניות או אפילו במניות של חברות בנות); ערך הסכום ששולם נגרע משער המניה בסוף יום האקס.
המחלקות הגדולות: טבע – וחברות חיפושי הנפט
החברה שחילקה את הדיבידנד הגדול ביותר היא טבע, למרות השנה הקשה שעברה על החברה. לא פחות מ-4.1 מיליארד שקלים חילקה החברה – ירידה חדה לעומת השנה שעברה, אך בשל הצניחה במחיר המניה, הרי ששיעור הדיבידנד ביחס לשווי החברה עלה, מ-2.8% בשנת 2016 ל-3.3% בשנת 2017.
שלוש חברות חיפושי נפט (דלק קידוחים, דלק אנרגיה וישראמקו) חילקו בסך הכל 5.8 מיליארד שקלים. כדרכן של חברות חיפושי נפט, מדובר בחברות תנודתיות, ולכן הן אינן מחלקות דיבידנדים בכל שנה – אך כאשר הן מחלקות אותם, מדובר בסכומים נכבדים ובתשואת דיבידנד נדירה (בישראמקו, למשל – 22.3%!).
חברות נוספות הבולטות בחלוקת דיבידנד הן בזק (שמדיניותה הייתה לחלק 100% מהרווח הנקי, ותרד השנה ל-70% בלבד על רקע החקירות בהן מעורבים בכיר החברה); כימיקלים לישראל (50% מהרווח הנקי), בנק הפועלים (40%), בנק לאומי ודיסקונט השקעות.
חיפושי נפט או ביומד – באילו ענפים שיעור חלקות הדיבידנד גבוה יותר?
מדיניות הדיבידנד של החברות השונות משתנה ממגוון שיקולים – החל ממידת ה"רעב" של המשקיעים (למשל, בעליה של חברה שנרכשה בעזרת מינוף גדול, ירצו להגדיל את שיעור הדיבידנד כדי לשרת את החוב שלהם בצורה מהירה); דרך מידת היציבות של החברות ושל הענף בו הן פועלות, והצורך בהשקעות בחברה (למשל – בתשתיות טכנולוגיות, בהוצאות על שינויים בתעסוקה ועוד), וכן במידת התחרות בענף.
חברות הסלולר, למשל, שהענף שלהן הפך תחרותי במיוחד – אינן מחלקות דיבידנדים בשנים האחרונות; הבנקים, הפועלים בסביבה רגולטורית "רכה" יותר, מחלקים שיעור הולך וגדל מהרווח שלהם למשקיעים.
איך ניתן להשקיע במניות עתירות דיבידנד?
מדד המניות תל-דיב כולל 56 מניות של חברות המחלקות דיבידנד, העומדות בתנאי סף מוגדרים (לפחות 2% תשואת דיבידנד בשנתיים מתוך שלוש השנים האחרונות, ואחזקות של הציבור בהיקף של 400 מיליון שקלים לפחות). ניתן לבחור מניות ספציפיות הנכללות במדד.
דיבידנדים וחישוב התשואה
אחת מתוצאות הלוואי של חלוקת דיבידנדים היא מעין "הטעיה" של שעורי התשואה, מכיוון שחלוקת הדיבידנד מפחיתה את שער המניה באופן חיצוני, ללא קשר לפעילות המסחר במניה, ולמעשה - ההפחתה בערך המניה לא פגעה בתשואה מכיוון שאם שער המניה ירד ב-10 אגורות בשל חלוקת הדיבידנד הרי שהמשקיע קיבל לכיסו 10 אגורות ולא הפסיד אותם.
התשואה האמיתית (הכוללת בתוכה את חלוקת הדיבידנד) נקראת "חישוב בשער מתואם".
צ'ריס מחשבת את שיעורי התשואה המדוייקים והמתואמים לכל מניה ולכל תקופה. עבור חברות רבות, גם כאלה המחלקות דיבידנדים רבים (בארה"ב ישנן חברות המחלקות מדי חודש!) השער המתפרסם בציבור שונה לחלוטין מהשער המתואם, ולכן מרבית חישובי התשואה שיחושבו על פי פרסומים אלה הם שגויים לחלוטין. אצלנו, בצ'ריס - החישוב הוא מדוייק ומתואם.